נזקי רכוש כגון: שריפה, עשן ופיח, הצפה, מים, ריסוס, עלולים להיגרם כתוצאה מרשלנותו של גורם אחר, במקרים אלו זכאי הנפגע לתבוע את המזיק בגין נזקיו ע”פ פקודת הנזיקין. בהתאמה נקבעו בפקודת הנזיקין מספר סעיפים אשר בהתקיימם עובר נטל הראייה לכתפי המזיק, על מנת שזה יוכיח כי אין במעשיו טעם שיחויב בגינם.
לרוב נזקים אלו מכוסים בפוליסת הביטוח שבה מבוטח הבית או בית העסק, אולם לעיתים אין לנפגע ביטוח כלל או המקרה איננו מכוסה בפוליסה. אז רצוי לפנות בתביעה למזיק בגין הנזק.
אחריות מקצועית וליקויי בניה:
נזקי רכוש (ואף נזקי גוף) נגרמים כתוצאה מהפרת אחריות מקצועית של בעלי מקצוע שונים כגון: בעלי מוסכים, מהנדסים, אדריכלים, מודדים, רואי חשבון, עיריות ועוד, אם בעל המקצוע התרשל, ניתן לתבוע אותו לפיצויים עבור הנזק שגרם עקב רשלנותו, במרבית המקרים אנשי מקצוע מבוטחים בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית ובמקרים כאלו ניתן לתבוע את חברת הביטוח

נזקי רכוש – שריפה
לגבי נזקי אש שנגרם אצל מבעיר אש או תופס מקרקעין, לפי סעיף 39 לפקודת הנזיקין, חלה אחריות מוגברת והעברת נטל הראיה, בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם ע”י אש או עקב אש וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבעיר האש, או שהוא תופס המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש, על הנתבע הראיה שלא הייתה מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב אליה. המסקנה היא כי די בבעלות על המיטלטלין כדי להכניס את הבעלים לתוך דלת אמותיו של סעיף 39 – אם מתקיימים יתר התנאים העובדתיים, אשר בהוראת החוק. עוד נפסק כי נדירותה של תופעה לכשעצמה אין בה, בכל הנסיבות, כדי לשלול את קיומה של חובה לצפות אפשרות אירועה שעל הנתבע להוכיח כי נקט באמצעי זהירות אלה ואחרים עד שתישלל כל אפשרות סבירה שפריצת האש אירעה מחמת התרשלותו, נטל ההוכחה זה כבד מכל כבד והרי סיבות השריפה עשויות להיות רבות ומגוונות

נטל ההוכחה בתביעות רכוש בגין שריפה
בית המשפט קבע בפסיקתו כי אם התבררו העובדות בנוגע להבערת האש והתפשטותה של שריפה, מוטלת על הנתבע החובה לשכנע את בית המשפט שעובדות אלו אינן מגלות רשלנות שלו או של אלה שלמעשיהם הוא אחראי. אולם במקרה שסיבת האש לא התבררה יוכל “להינצל” מאחריות רק אם יש בידו להראות, כי נקט אמצעי זהירות כאלה, עד שאין להניח כי האש פרצה מחמת רשלנותו או רשלנותם של אלה שמעשיהם הוא אחראי. בית המשפט ציין כי זוהי חובת הוכחה כבדה, מפני שהנתבע אינו יכול לכוון את מערכת הוכחותיו לעובדות ידועות. במלים אחרות, עליו להראות שאמצעי הזהירות אותם נקט דיים לשלול רשלנות, תהיה סיבת האש אשר תהיה מבין כל הסיבות האפשריות, הבאות בחשבון במידת הסבירות. ברור גם שחובת הוכחה זו תכביד על הנתבע, ככל שהנסיבות האובייקטיביות, אשר הוכחו, מצביעות על אפשרויות רבות יותר של התלקחות שריפות במקום

נזקי רכוש – הצתה מכוונת
בית המשפט דן בשאלה האם יש תחולה לחזקה שבסעיף 39 לפקודת הנזיקין הקובע אחריות מוגברת והעברת נטל ההוכחה על מי שהאש יצאה משטחו. גם משהוכח כי מקור האש בהצתה מכוונת. בדעת הרוב נפסק כי די בממצא שלילי, שאין מדובר בהצתה, כדי להפעיל את חזקת ההתרשלות שבסעיף 39 לפקודה, אולם גם בקיומו של ממצא חיובי שלפיו האש היא תולדה של הצתה, אין כדי ללמד בהכרח על אי-הפעלת חזקת ההתרשלות שבסעיף 39. נפסק כי מעשה פלילי אינו מנתק בהכרח את הקשר הסיבתי שבין התרשלות אדם לנזק שנגרם לאחר, באותם מקרים שבהם המעשה הפלילי הספציפי היה צפוי, אם לא יינקטו אמצעי זהירות סבירים למניעתו. באותו מקרה נמצא כי האש נבעה מהצתה מכוונת, ובית המשפט קבע כי היה צורך להראות שההצתה לא נגרמה עקב התרשלות, וכי כדי לעשות כן, היה צורך להראות אחת מהשתיים: או שההצתה לא הייתה בגדר סיכון צפוי, שאז לא הייתה חייבת לנקוט צעדים למניעה, או שאם זו הייתה צפויה, היא נקטה את כל האמצעים הסבירים למניעתה

התיישנות תביעות רכוש
במקרה של תביעת ביטוח , כלומר במקרה שחברת ביטוח מסרבת לשלם עבור נזקי רכוש או שהיא מסכימה לשלם רק חלק מסכום הפיצוי תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה “מקרה הביטוח”, כלומר השריפה או ההצפה וכדומה. במקרה של תביעת נזיקיןכגון נזקים לרכוש בדירה,במטלטלין,משרד וכדומה אשר נגרמו כתוצאה מרשלנות של צד שלישי אחר ניתן להגיש נגד הגורם לנזק תביעה שבע שניםלאחר אירוע הנזק

נגישות